אם צריך לזקק את זה, SPEEDIT היא בעצם שיטת חינוך לא לינארית לשיפור אוריינות פיזית-קוגניטיבית, המיושמת באמצעות משחקי קואורדינציה ותנועה חווייתית ומשמעותית.
המטרה העיקרית של השיטה, היא להקנות לילדים את היכולת להסתגל היטב לשינויים פיזיים, רגשיים ומנטליים. היכולת הזו להסתגל, להתפתח ולהתאים את עצמך לסביבה המשתנה בתנאי אי וודאות, היא זו המאפשרת בסופו של דבר איכות חיים.
היום השינוי הרווח בחברה הוא עצום, ובשנים הבאות הוא רק ילך ויתעצם. הקורונה שנכנסה לחיינו יצרה גם היא, ובעיקר הגבירה, מגמות שינוי שכבר היו קיימות. המסכים והטכנולוגיה שאופפת אותנו, מצוינות אקדמית שהפכה לעניין כה נפוץ, השינוי בגישת ההורים למשחקי החוץ-כל אלה מרחיקים את הילדים מעולם התנועה, ומפחיתות מהיכולת שלהם להסתנכרן עם הגוף.
בנוסף, בעידן המודרני הילדים מוצפים כל הזמן בהמון גירויים חזותיים לא טבעיים המשפיעים על הממדים הפיזיים, רגשיים, התנהגותיים. הרבה פעמים אני נתקל בילדים שלא יודעים לקחת את כל המידע הזה ולנווט אתו בצורה נכונה. זה עשוי להציף את הילדים עד לרמה כזו שהם מחפשים פורקן.
כבר עתה ניתן להבחין בכך שהילדים של היום אינם מסונכרנים היטב עם השינויים המתרחשים, הן מבחינת גופם הלוקה מבחינה קואורדינטיבית, הן מבחינה חברתית, והן מבחינת כישורי חיים מסוימים שהם הולכים ומאבדים.
שיטת SPEEDIT מציעה מענה לכל אלה.
מבחינה פיזית, זוהי שיטה שנועדה להקנות לילדים מיומנויות בסיס, שיסייעו להם בהמשך להתמקצע בכל ענף ספורט שיבחרו, אם יבחרו בכך. באמצעות השיטה הילדים זוכים לרכוש עוד ועוד שכבות של שליטה גופנית באמצעות קשת רחבה של תנועה.
בניגוד לחוגים בעלי אוריינטציה מסוימת, בהם הילד לומד טכניקה ספציפית כמו איך לזרוק לסל או איך לבעוט לשער, בשיעורי SPEEDIT הילד לומד כיצד לשלוט בכל הגוף שלו, בצורה הכי רחבה וורסטילית שאפשר. למעשה הוא לעתים השער או הסל בעצמו.
יש היום ילדים שמתקשים כל כך בתנועה, עד שהם לא יודעים לזחול למשל. כשאני עובד עם אנשי מקצוע, אני אומר להם שלא מספיק להגיד לילדים לזחול רק על הבטן. בואו נתרגל אותם לזחול על הגב, בואו נראה אותם זוחלים על הצד, עם בן זוג בידיים מחוברות, על הבטן עם ידיים קשורות מאחורי הגב, על הגב כאשר רגל אחת באוויר, ומה קורה כאשר הם נדרשים לתרגל פרופריוספציה ולזחול על הבטן בעיניים עצומות?
כך, באמצעות תבניות שונות של מניפולציות גופניות, אני מפתח אצל הילדים את השליטה הגופנית הנדרשת, שלב אחר שלב. רק בסוף, אפשר להגיע איתם להתמקצעות של מיומנויות.
כאשר מלמדים ילדים מיומנות מקצועית כמו זריקה לסל, המאמן אומר להם איך נכון להחזיק את הכדור ובאיזו עוצמה לזרוק. כמו שאני תופס את זה, בשלב הזה גופו של הילד עדיין לא בשל לכך.
לפני שהוא לומד להתמקצע, על הילד לפתח את השליטה בתנועת שורש כף היד: להחזיק דברים בצורה שונה, להשתמש בדרכים שונות בכפות הידיים, עליו למצוא את עצמו בתוך התנועה, כף היד מוכרחה לקבל מנעד של אפשרויות ביצוע.
ההתפתחות המוטורית המיטבית הנרכשת באמצעות שיטת SPEEDIT היא סוג של בסיס. בלעדיה, קשה מאוד לייצר המשכיות ללמידה והתמקצעות. על הבסיס הזה, ההתמקצעות שתיבנה בהמשך, תהיה הרבה יותר שורשית ומבוססת כשהיא מעוגנת היטב בשליטה רחבה בתנועה. באופן זה, פוטנציאל התנועה של הילדים יתממש למקסימום האפשרי.
למעשה, SPEEDIT מניחה את היסודות לתשתית קואורדינטיבית ספורטיבית עתידית. אלמלא היסודות הללו קיימים, לא נוכל לבצע בסופו של דבר את מה שאני מגדיר בשיטת SPEEDIT 'העמסה'.
העמסה היא היכולת לבנות על תשתית התנועה הקיימת, את ההתמחות המקצועית.
אני מאמין שאם בסיס התנועה רעוע, ולא נבנתה אצל הילדים היכולת לבצע טווח רחב וורסטילי של תנועה כמו גם היכולת להגיב לשינויים במהירות ויעילות, לא תתאפשר התמקצעות מקסימאלית.
אולם שיטת SPEEDIT איננה מוגבלת רק לתחום הפיזי. בעצם בעקיפין, באמצעות המשחקים השונים, יחד עם התחום הפיזי שמתפתח אצל הילדים, הם רוכשים גם מיומנויות רכות שלא ניתן ללמד כמעט בשום דרך אחרת.
תיעדוף לצורך הדוגמא, הוא יכולת קוגניטיבית טהורה, אבל זו גם יכולת שאפשר ללמד את הילדים תוך כדי משחק תנועתי מוטורי. מספיק שמלמדים אותם משחק בו הם צריכים לבחור לאיזה צבע קונוס לגשת ראשון, כי הוא מזכה אותם ביותר נקודות- כבר נעשית אצלם למידה אודות תיעדוף וקבלת החלטות. במידה והם בשלים לכך מבחינת הגיל, אפשר להוסיף לזה גם אלמנט של לחץ על ידי תחרות מול ילדים או קבוצות אחרות.
אני יוצר מזה משחק או אתגר פיזי, לכאורה פשוט, אבל מאחורי המשחק הזה, עומדת אג'נדה שלמה. לא מעסיק אותי אם הילד יבצע את התרגיל בצורה זהה כפי שביקשתי, יותר חשוב לי לראות איך הוא מתמודד עם האתגר שנמצא מולו. איך הוא לומד לייצר לעצמו פתרונות, איך הוא מלמד את עצמו להתמודד עם מה שמגיע.
באמצעות המשחק התנועתי פיזי, הילדים לומדים לחשוב. אני פותח בפניהם אופן חשיבה אחר ממה שהם מכירים, דרך אחרת לעיבוד מידע, דרך הגוף. הם מבינים שיש מספר כיוונים לפתרון הבעיה. פתאום היריעה של התפיסה מתרחבת.
בסופו של דבר ילדים הם יצורים משחקים. הם יצורים שלומדים תוך כדי תנועה ודרך החושים. בעיניי, משחק הוא הדרך האולטימטיבית להגיע לליבו של כל ילד.
