המודרניזציה והחיים בחברה מודרנית ותחרותית נושאים עמם גם אלמנטים רבים המשפיעים על הילדים ועל התפתחותם השכלית, גופנית, רגשית ומנטאלית. בעוד שלצד הקוגניטיבי הורים רבים ומערכות חינוך נותנים את דעתם והם עסוקים " בלהעמיס " על הילדים, מגיל צעיר, אין סוף גירויים  ופלאי טכנולוגיה, הרי שלפיתוח הגוף ובעיקר לקשר שבין חשיבה ותנועה על מאפייניה, מקדישים מעט מאוד זמן, אם בכלל.

חוסר התנועה שאליו הילד מורגל, חוסר הגירויים לפעילות גופנית מאתגרת, גורמים למספר הולך וגדל של תופעות הנצפות בעיקר מגיל 4-6 כגון: חולשה של חגורת הכתפיים, חוסר יכולת לקפוץ,  לעלות מדרגות רגל אחר רגל, לשרוך שרוכי נעלים, לטפס על סולם בגן שעשועים, פחד מדברים חדשים ובלתי צפויים, דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון, התנהגות אלימה המבטא פרצי זעם ותסכול שיש לילד בתוכו, ריבוי פציעות, חבלים, היתקלויות בחפצים ועוד. 
טעות יהיה לחשוב, שאם ילד אוכל טוב, ישן במידה מספקת, מקבל את צרכיו החומריים ברמה סבירה ומתפתח על פי שלבי ההתפתחות הסטנדרטיים, אזי הוא מתפתח כראוי.  הטכנולוגיה הרב תחומית ושימוש בו -זמנית באמצעים שונים, שלא מחייבים תזוזה מהכיסא, נושא אלמנט של בטלנות. לילד כזה יש פחות ופחות תפקוד תנועתי כללי בכלל ותחת לחץ במאפייניו השונים בפרט.

אלו שכן מודעים לחשיבות הפעילות הגופנית ושולחים את ילדיהם לחוג הספורט, מוצאים שם בדרך כלל מדריך בעל מוטיבציה גדולה לזכות בתחרות. עיקר הפעילות באימון הגיל הצעיר ממוקדת בלימוד מיומנויות ספציפיות לענף, לתפקיד מוגדר במשחק, עוד טרם רכש הילד כלים מגוונים לשליטה בגופו במצבים שונים .

אם נשתמש במטאפורה, ניתן לומר שקופצים לקומה האחרונה לפני שנבנו לבית יסודות בתוך האדמה . בית כזה, כמובן אינו יציב וכל רוח סערה יכולה למוטט אותו,  עלייה לקומה הגבוהה יותר כרוכה בסכנות נפילה ופציעה – מה שיותיר לילד טראומה וחוסר רצון לחזור לפעילות .

כך שככל שדרישות המיומנות יהיו מורכבות יותר, הילד ראשית יתקשה, במידה ויש לו בעיות קואורדינציה ו/או תנועתיות לקויה, הוא לא יתקדם כלל. במקרים רבים,  קושי זה עשוי להוביל לפציעה או פרישה סופית מהפעילות ואף סלידה מפעילות גופנית אחרת .


ראשית יש להבין את מקור הבעיה ולאחר מכן לחפש כלים להתמודד. כתוצאה מכך, הילדים גדלים חסרי תנועה, בעלי משקל עודף וחסרי מיומנויות חברתיות. על אף המודעות הגוברת לחשיבות בפעילות גופנית ולמרות המלצותיהם של רופאים ואנשי מקצוע לעסוק בפעילות גופנית, הילדים אינם מתמידים, עוברים מחוג לחוג אחרי מספר חודשים והוריהם מפתחים כעס ותסכול כלפיהם.

הידע והניסיון שלנו הביא אותנו למסקנות חד משמעיות –בהתפתחות של ילדים קיים קשר הדוק בין גוף ונפש שבמרכז הפעילות הגופנית יש להציב את הפעילות הקואורדינטיבית, לעיתים קרובות פתירת בעיה קואורדינטיבית –גופנית משפרת את היכולת הקוגניטיבית ,את ההרגשה המנטלית ואת התפקוד הרגשי והמוכנות להתמודד עם משימה, עם קשיים ועם חוסר הצלחה.